מטפחים את הדור הבא של פורצי הדרך במדע

החוויה שלי מהאוניברסיטה העברית

היי כולם!

אז ככה אחרי שיצאתי מההלם הראשוני והבנתי שהאוניברסיטה היא לא כבר לא התיכון, אפילו לא דומה, נכנסתי למרוץ. למה מרוץ? כי אף פעם אי אפשר להגיד שהספקת את כל מה שנדרש: עבודות, בחנים, שיעורים וכו' תמיד יש מקום לעוד משהו, תמיד אתה עושה משהו או בדרך לאנשהו. אבל סך הכל זה לימד אותי שיש שאפשר להספיק הרבה בחיים, צריך רק לרצות.
מה שהדהים אותי ביותר הוא רמת ההשקעה של כל הסטודנטים, וכל זה נעשה ללא כל חיוב או פיקוח של האוניברסיטה, כפי שאמר אחד המרצים :"הזכות הבסיסית ביותר של האדם הוא להישאר טיפש". מה שהעלה אצלי תהיות האם יש לשנות את השיטה בבתי הספר, שם זה עובד בדיוק הפוך.
חוץ מלימודים יש גם חיים, פגשתי הרבה אנשים חדשים שונים ומגוונים שהמשותף לכולם הוא הרצון לידע. למרות שבסך הכל אתה אינדיבידואל שבא ללמוד המרקם החברתי חשוב מאוד מפני שלהסתדר עם החומר הנלמד לבד אפשרי רק אם אתה גאון. הלימוד המעמיק נעשה בקבוצות כך שכל אחד מפרה את הקבוצה וביחד מצליחים לפתור את השאלות.
כדי לא להתנוון מהישיבה הממושכת אני משתדל לשמור זמנים לכושר גופני. יש קבוצת ריצה באוניברסיטה שמתאמנת לקראת חצי\מרתון שיתקיים בחודש מרץ בירושלים, אני ינסה להדביק את הקצב ולעשות חצי מרתון שזה יוצא 21.1 ק"מ בעליות והירידות של ירושלים. השבוע הצטרף אלינו לאימון ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת (ראו תמונה) שגם הוא למד באוניברסיטה העברית. אפשר להגיד שאני פשוט עושה הפסקה מהמרוץ של הלימודים ועובר למרוץ אחר, בשניהם אני בסך הכל נהנה.


בקמפוס

החוויה שלי מאוניברסיטת בר - אילן

החוויה שלי מאוניברסיטת בר - אילן

טכניון - מכון טכנולוגי לישראל

טכניון - מכון טכנולוגי לישראל

המקצועות הנכללים במלגה ביולוגיה ביוכימיה מולקולארית ביואינפורמטיקה הנדסה...