מטפחים את הדור הבא של פורצי הדרך במדע

איך זה הגיע כל כך מהר?

הסמסטר הראשון שלי באוניברסיטת תל אביב כמעט נגמר, והמחשבה בתקופה הזאת של השנה היא "איך זה הגיע כל כך מהר?". התחושה היא שהזמן באמת טס, ורק לפני רגע היה היום הראשון שבו הסתובבתי אבודה בין בניינים ומדשאות. 

ניסיתי לחפש נקודות ציון שיתקנו את תחושת הזמן: אולי חגים כלשהם או ימי הולדת? לא עזר, ובימים האחרונים ניקרה בראשי המחשבה "לאן הזמן נעלם?" 

בסופו של דבר, מה שהפך את הזמן שעבר להרבה יותר מדיד, ואפילו כמעט מוחשי, הוא הידע - הדברים שלמדתי במהלך הסמסטר. מפסיכולוגיה ועד אלגברה (ועוד די הרבה דברים בדרך), בתקופת זמן של מספר חודשים בסך הכל - כמות הדברים החדשים שלומדים, המיומנויות החדשות שרוכשים ותחומי העניין שמתרבים גדלה בצורה אקספוננציאלית. 

זה מה שמיוחד בהתחלות. הלחץ מאוד גדול, ויש הרבה ציפיות - מעצמך, מתכנית הלימודים, מהמוסד האקדמי. שום דב לא מובן מאליו, לוקח זמן להתרגל לשגרת הלימודים ולמצוא את הדרך האישית ללמוד, להבין ובעיקר לשרוד את הסמסטר. וביחד עם כל התחושות האלו, אין דבר יותר מעניין מהתחלה של משהו חדש.  

תקופת המבחנים ממש בפתח, ועם כל הלחץ והמעבר האינטנסיבי על כל החומר שנלמד במהלך הסמסטר - פתאום אני מבינה כמה דברים מספיקים ללמוד במהלך סמסטר אחד. אפילו עכשיו, בתקופה הכי עמוסה, מהנה לחשוב על התהליך של הלימודים האקדמיים. כל מה שהיה בשבילי תחום עניין, אנקדוטה חביבה, או נושא מסקרן - נהפך לעולם שלם שצריך להעמיק בו, להבין מה יודעים עליו ומה לא ממש, ולקוות שיום אחד - אולי בעוד כמה סמסטרים, כשכבר נדע דבר או שניים ונהיה ילדים קצת יותר גדולים - נגלה לגביו משהו חדש. 


בקמפוס

Balancing between studying and having a life

Balancing between studying and having a life

טכניון - מכון טכנולוגי לישראל

טכניון - מכון טכנולוגי לישראל

המקצועות הנכללים במלגה ביולוגיה ביוכימיה מולקולארית ביואינפורמטיקה הנדסה...