מטפחים את הדור הבא של פורצי הדרך במדע

החוויה שלי מהאוניברסיטה העברית

עוד בצבא תיארתי לעצמי את חיי כסטודנט. כשהייתי מפקד בקורס קצינים הגיעו מידי פעם עתודאים, שרק סיימו את הלימודים באוניברסיטה. אהבנו להבליט את השוני בין העולמות- באקדמיה אתה אינדיבידואל, נמדד על פי הישגיך, ואילו בצבא,החשיבה היא קבוצתית, הצלחת היחיד לא רלוונטית אם היא לא מביאה להצלחת הקבוצה. נהגנו לומר לצוערים- תשכחו מהאוניברסיטה, כאן זה סיפור אחר לגמרי.

עכשיו אני מבין כמה טעיתי באמירה זו.

הימים הראשונים היו מאוד מהנים. הכל חדש וטוב: מהאוניברסיטה עם הספרייה המאובזרת, דרך הקמפוס המלא ירוק, בריכת השחייה, העיר ירושלים שמתגלה כמדהימה, והמעון החדש שלי- פעם ראשונה שאני ממש גר לבד וזו הרגשה מופלאה בעיני.

יותר מכל נדהמתי מהאנשים שסביבי, זה הדבר שמוכיח לי בכל פעם מחדש שאני במקום הנכון. לא, אני לא מדבר על ידע מתמטי או פיזיקלי אלא פשוט על אנשים שממש מרתק לדבר איתם. ויש כל כך הרבה מהם! כל יום פוגשים מישהו חדש ומעניין.

הלימודים שאבו מהרגע הראשון, בלי הנחות. הזמנים שלא לומדים בהם הם מעטים וצריך לתכנן טוב מה עושים בהם.

האמת שהייתי מוכן לסיטואציה הזו. מיד אחרי השירות הצבאי יצאתי לטיול תרמילאים בדרום אמריקה. בהליכות הרבות בין הערים הצבעוניות והטבע הפראי, לא פעם נסחפתי במחשבות על תקופת הלימודים. לפעמים המחשבות האלה ריתקו אותי יותר מהסביבה הססגונית. כבר אז הבנתי שהמחשבה על הלימודים כתקופה אינדיבידואליסטית היא לא בשבילי ואני רוצה להיות כמה שיותר מעורב. כמובן שידעתי שאני לא הולך לשנות את העולם בסמסטר א' אבל בכל זאת הצבתי לעצמי מטרה אחת שאני לא מוכן לוותר עליה- לעשות משהו בקשר לקירוב בין ערבים ויהודים.

הדבר הראשון שעשיתי הוא להכנס למעגל המתנדבים של "פשוט שרים" - ערבי שירה משותפים לערבים ויהודים.

בערב הראשון פגשתי את ג'מיל- בן 20 שחולם ללמוד מחשבים באוניברסיטה. ג'מיל דיבר איתי באנגלית מצוינת אבל לא ידע מילה בעברית, שזה קצת משונה בהתחשב בכך שהוא גר כמה קילומטרים ממני, במזרח ירושלים. השיחה בינינו הייתה יותר כמו שיח תיירים מאשר שיח שכנים וכל הסיטואציה הייתה דיי הזויה בשבילי.

למרות מחשבות על יוזמות גדולות אני מבין יותר מתמיד ששינויים גדולים מאוד יכולים לצמוח ממש מתחת לאף. זה כל כך קל לא לשים לב כשמישהו שלומד איתך נכנס לדיכאון בגלל עומס או בדידות, זה כל כך קל להחליט שאתה שם לב ולעשות עוד משהו קטן בשביל מי שקשה לו, או בשביל מי שפשוט צריך לפרוק קצת לחץ. והשינוי הוא גדול.

אני כותב את הדברים האלה כאן בבלוג אבל האמת שהם מכוונים בעיקר לעצמי. אחד הדברים שאמרתי לעצמי כשחזרתי מהערב הידברות היה – מי שמאמין בהידברות, שיתחיל בלדבר.

עד הפעם הבאה.
יצחק בן אור.


בקמפוס

מרתון תל אביב

מרתון תל אביב

האוניברסיטה העברית בירושלים

האוניברסיטה העברית בירושלים

המקצועות הנכללים במלגה אקלים אטמוספירה ואוקיאנוגרפיה הנדסת מחשבים הנדסת מחשבים בהתמחות...