מטפחים את הדור הבא של פורצי הדרך במדע

מה הולך פה?

סמסטר ראשון באוניברסיטה, אחת מאותן חוויות בחיים שמצד אחד קורה בהן הרבה ומצד שני נראות כאילו חלפו כהרף עין. הרבה דברים חדשים, אנשים, מושגים, מקומות ואתגרים. כמעט ולא הספקתי לתת את הדעת לאחד וכבר מופיע עניין נוסף שדורש את תשומת לבי.

כמי שלקח הפסקה יחסית ארוכה בין מסגרת(צבא) למסגרת(אקדמיה) אני מגלה שחלק גדול מהסמסטר הוא למעשה הסתגלות לאורח חיים. למשל, להיות במקום אחד, לעבוד לפי דד ליינים ומערכת שעות וכו'. ההתמודדות העיקרית עבורי הסמסטר הייתה פיתוח היכולות והגישות הדרושות לי על מנת להצליח בתואר. כלומר גיליתי שגיוס מוטיבציה, ניהול לוח זמנים ואימוץ גישה נכונה ביחס לאתגרים הם לא דברים מובנים מאליהם. יש לתת עליהם את הדעת ולתחזק אותם.

בהתחלה זה קצת מערער, אתה מגלה שלפני שאתה יכול להתחיל לפתור תרגילים במתמטיקה, עליך להזכר קודם כל איך יושבים שעתיים רצוף ואיך מתאים לי באופן אישי ללמוד. אחרי השוק הראשוני גיליתי שזה דווקא די כיף לאתגר את עצמי. לראות שיפור ולקצור יבולים שנזרעו וטופחו ביזע רב.

דבר נוסף בו נזכרתי תוך כדי הטורנדו הזה שנקרא סמסטר א' להנדסת מכונות ומדעי כדור הארץ, הוא הערך החברתי שב"אוייב משותף", נהנית לגלות את העזרה ההדדית בין הסטודנטים, את ההבנה שכולם פה באותה סירה. את החיוכים הרנדומאליים בין אלגברה לינארית לחדו"א את ה:"איך הלך המבחן?", את "הלא נורא יש מועד ב" את ה"תסתכל במייל שלחתי לך סיכומים".

בקיצור, תן חיוך, תנשום עמוק. עוד רגע מתחילים שוב.


בקמפוס

עומס, עומס, עומס....

עומס, עומס, עומס....

טכניון - מכון טכנולוגי לישראל

טכניון - מכון טכנולוגי לישראל

המקצועות הנכללים במלגה ביולוגיה ביוכימיה מולקולארית ביואינפורמטיקה הנדסה...