מטפחים את הדור הבא של פורצי הדרך במדע

חוויות מאפריקה - נעמה פרל, הטכניון

 חוויות מאפריקה - נעמה פרל, הטכניון

אז מה הרושם הראשוני שמקבלים כשמגיעים לאפריקה?

כל היבט בחיים מתנהל בצורה שונה לגמרי ממה שאנחנו מכירים: החל מכוס הקפה של הבוקר, שפתאום נהיית תלויה בשעה שבה חולבים את הפרה, דרך זברות וג'ירפות שמתהלכות חופשי בכבישים (טוב, גם כן "כבישים"...) בין הכפרים, כמו חתולי רחוב בארץ, וכלה במנהגי הכנסת האורחים המיוחדים והשונים. למשל, באתיופיה, אות כבוד לבן משפחה, כמו גם לאדם זר שזה עתה מכירים, הוא להאכיל אותו – כלומר, ממש להגיש אוכל לפיו. צורת האכילה באתיופיה, שהיא פשוט אכילה עם הידיים (בלי סכין ומזלג), רק עושה את החוויה מיוחדת ומעצימה יותר. בהפסקה של נסיעת אוטובוס ארוכה עוד היתה אפשרות להתחמק מהמנהג בתירוץ של צמחונות, אבל כשבעלהמסעדה באדיס אבבה, שהכרנו כבר חודש, הציע לנו חתיכות קטנות (לא בשריות! ולא חריפות!) של אינג'רה, לא היה מנוס מלהיענות להצעה.

כמעט כל התעסקות יומיומית שאנחנו מכירים מצריכה מחשבה מחדש, כי באמת הכל שונה. אבל יותר משכל הסביבה לא מוכרת, אתה כמבקר מרגיש שונה. לא יעזור כלום, אתה פשוט לא משם. זה יכול להיות ילדים שראו אדם לבן לראשונה בחייהם, מישהו שמנסה לעשות עליך את הקופה החודשית שלו כשינסה למכור לך צעיף בשמונה דולר במקום בחצי או הצעה לנישואין ממש כאן ועכשיו. לטוב ולרע, אתה מסתובב חצי שנה כשברור לכולם שאתה לבן ושזה לא הולך להשתנות - גם אם תדבר סווהילית שוטפת, וגם אם תדע לענות בצורה הנכונה על כל אחת מ-20 ברכות השלום השונות.

למרות שביקרתי במדינות רבות בחצי השנה באפריקה, שלושה חודשים מתוכה ביליתי באתיופיה. אתיופיה היא מדינה רב תרבותית ומגוונת במיוחד – קיימים בה 83 ניבים שונים שמפרידים בין שבטים רבים עם מנהגים שונים, צורות חיים אחרות ואפילו אקלים שונה שמשפיע על המאכלים שניתן לגדל ולאכול. למרות זאת, קיימת באתיופיה גאווה לאומית חזקה ומלכדת, שניכרת גם מבחינה היסטורית (אתיופיה מתגאה בכך שהיא המדינה היחידה שלא היה בה שלטון קולוניאלי ארוך שנים), אך גם בחיי היום יום. במסגרת מוקדמות המונדיאל של 2014, אתיופיה הובסה (0-3) על-ידי נבחרת גאנה, אבל זה לא הפריע לאתיופים להתרוצץ ברחובות שבוע לפני ואחרי המשחק ולשיר שירים לאומיים, לנופף בדגלים, לצבוע את הפנים בצבעי המדינה ולצפות בהתלהבות במשחק על מסך ענק (שהוא ממש לא דבר מובן מאליו, במדינה שאין בה אפילו אספקת חשמל שמספיקה לרמזורים).

הגאווה האתיופית באה לידי ביטוי גם בתחושת הביטחון השוררת ברחובות אתיופיה. כמו בכל מדינה, גם באתיופיה יש ניסיונות של גניבה וכייסות, כלפי כל מי שיש ברשותו דברי ערך. ההבדל, כפי שנוכחנו, הוא שבאתיופיה "לא בכבוד שלהם" שאתיופי ייתפס גונב – ולכן עוברי אורח שנתקלים במעשה גניבה יעשו כל שביכולתם כדי להגן על הקורבן (בין אם הוא תייר או מקומי). בנוסף לכך שאנשים אקראיים ברחוב הזהירו אותנו והסבירו לנו כיצד להישמר מכייסים, יצא לנו לצפות באישה מקומית מטיחה כיסאות במי שניסה לגנוב את השקיות שסחבה, ובחבורה של מקומיים מגרשת גנב שניסה לכייס נוסע באוטובוס.

עד עכשיו דיברנו על אנשים ותרבות, אבל אי אפשר לחשוב על אפריקה בלי לדמיין טבע פראי.

כשמדברים על אפריקה, יש אנשים שחושבים על מדבר, יש כאלה שחושבים על ג'ונגלים אינסופיים ולחלק יעלו מיד תמונות ספארי (ומלך האריות). הספארי הוא בדיוק מה שאתם מדמיינים - מרחבי דשא, עצים בודדים באופק, צ'יטות צדות אנטילופות ומעגל החיים במלוא הדרו. מצד שני, אפשר לנסוע שעות במרחבי המדבר החם בעולם (מדבר דאנקיל) ולטפס עד הלוע של הר געש פעיל במיוחד (ארטה אלה), לצעוד בטרקים לאורך רכסי הרים מרשימים או להתחרדן על חופים כחולים מהממים.

רוב המדינות הטרופיות נהנות מאקלים כמעט מושלם לקיום חיים אנושיים, וחלק מחווית הטיול באפריקה הוא ההתבוננות בשילוב בין האדם לטבע שסביבו. אפריקה היא אחד האזורים היחידים בעולם בו האדם עדיין מתאים את עצמו לטבע, ולא משנה את הטבע לצרכיו. מלבד בערים הגדולות שמתפתחות כדוגמת המערב, רוב האוכלוסיה מתגוררת בכפרים בהם עדיין נשמרות צורות חיים שלעתים נראות לנו פרימטיביות.

במהלך הטיול, עולות המון שאלות על מצבם של האפריקאים. מצד אחד, נדמה כי הם חיים בתנאים קשים ובעוני מחפיר ביחס לעולם אותו אנו מכירים. מצד שני, כתושבי מדינות מפותחות, הציפיה שלנו מהחיים שונה ואולי לא מתאימה לתנאים הקיימים באפריקה, ולא מאפשרת לנו לשפוט אותם מנקודת המבט הנכונה.

בלב אוגנדה נתקלנו בזקנה יושבת בלא מעש בפתח בית הבוץ שלה, בכפר בו היא כנראה נולדה וגדלה. המחשבה הראשונה שעוברת בראש היא "איך היא לא עושה עם עצמה כלום? איך היא לא מנסה לשפר את מצבה?" אבל אז, במבט שני, רואים את העיזים שבחצר, את עצי הפרי שמספקים לה את כל צרכיה ללא כל מאמץ מצדה, ואת הנוף שמסביב - ומבינים שיש לה את כל הדרוש לה וכל מה שתזדקק לו אי פעם. ברגע הזה, מתחילים להבין שלמדנו לחיות את אורח החיים שלנו ולחשוב שהוא הכי טוב, ואולי זו לא תמיד המציאות. אולי בשביל האישה הזאת, ה"מציאות הנכונה" היא לא בטוח מה שנראה בעינינו כאמת מוחלטת. אולי עבורה, החיים האלה מאושרים ואין לה צורך או רצון לשנות את המצב הקיים.

חזרה לניוזלטר

בקמפוס

"Per aspera ad astra"

"Per aspera ad astra"

אוניברסיטת תל-אביב

אוניברסיטת תל-אביב

המקצועות הנכללים במלגה מתמטיקה מדעי המחשב פיזיקה ואסטרונומיה כימיה מדעי...